|
|
פרעה נשבר.
שיר מאת: אהובה קליין ©
עת הופיע משה בארמונו
העלה פרעה חרון אפו
כאש מבעירה שדות
לפתע ירא - אובד עצות.
כשמוע בקשת משה
לנדב לישראל כבש ושה
אלילי מצרים כאבן ועץ
גמר בליבו לשים קץ!
נתמלא חימה וזעם
גירש משה הפעם :
הִשָּׁמֶר לְךָ - לֵךְ מֵעָלָי
אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי!
הערה: השיר בהשראת: פרשת בא [חומש שמות]
פרשת בא - מי היה פרעה ומדוע גירש את משה?
מאת: אהובה קליין.
בפרשת זו גאוותנותו של פרעה מגיעה לממדים הנוסקים לשמים ,כפי שהכתוב מתאר:
"וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל-מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה'רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַיה' אֱלֹקֵינוּ. כו וְגַם-מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה--כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וַאֲנַחְנוּ לֹא-נֵדַע, מַה-נַּעֲבֹד אֶת-ה', עַד-בֹּאֵנוּ, שָׁמָּה. כז וַיְחַזֵּק ה', אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא אָבָה, לְשַׁלְּחָם. כח וַיֹּאמֶר-לוֹ פַרְעֹה, לֵךְ מֵעָלָי; הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל-תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי--כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת. כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֵּן דִּבַּרְתָּ: לֹא-אֹסִף עוֹד, רְאוֹת פָּנֶיךָ".[שמות י, כ"ד- כ"ט]
השאלות הן:
א] מי היה פרעה?
ב] מדוע גירש פרעה את משה מארמונו?
תשובות.
פרעה
כבר בתחילת חומש שמות מפרש רש"י - מי היה פרעה?
וטוען כי נחלקו הפרשנים:
פירוש א] זה היה אותו פרעה מימי יוסף ואחיו, אלא שהתחדשו גזרותיו.
פירוש ב] מלך חדש היה אשר לא הכיר את דור יוסף ופמלייתו.
רבינו בחיי מציין: כי התורה אינה מכנה את פרעה בשם: מלך, אלא רק בשמו הפרטי: פרעה. הטעם הוא: היות ופרעה חלם על היאור והחלום מרמז על תחילת מפלתו, ויש גם רמז שבסופו של דבר ילקה במים - בעת יציאת מצרים. רק במקרה אחד פרעה מוזכר בשם: פרעה מלך מצרים - כאשר הכתוב מזכיר את הופעת יוסף בפניו במטרה לפתור את חלומותיו: "ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעהמלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל- ארץ מצרים" [שם מ"א, מ"ו]
הטעם לכך הוא: כי מעלת יוסף - היא סיבת מלכותו של פרעה, שהרי כל ארץ מצרים הייתה יכולה ללכת לאבדון לולא עצתו החכמה של יוסף.
על פי דברי הרב אביגדור הלוי נבנצל: היו שתי מטרות להכבדת לב פרעה -כדברי ה'.
א] "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ". כפי שהרמב"ם מבהיר: הכבדת הלב של פרעה מופיעה כעונש לפרעה מפאת רשעותו כלפי בני ישראל והקשיית הלב שלו תגרום שימשיך בדרך רשעותו ובעקבות זאת ייענש - הוא וגם העם המצרי, וסופם יהיה לאבדון. [הל' תשובה ו, ג, "שמונה פרקים" פ"ח]
ב] הכבדת לב פרעה כמטרה חינוכית: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת- אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'". חינוך עם ישראל לדורות באמונה בקב"ה – שאין עוד מלבדו בבריאה וכך גדולתו מתבטאת בכל המכות שהיכה את המצרים ,ובסופו של דבר הוציא את עם ישראל מעבדות לחירות. [רמב"ם, הל' חמץ ומצה, ז, א]
על פי האגדה, ניתן ללמוד: כי פרעה היה אדם מאד גאוותן ובתחילת דרכו החשיב את עצמו למלך יחיד בתבל. חומה גבוהה הקיפה את ארמונו ולארמון היו ארבע מאות פתחים וצמוד לכל פתח חיות אימתניות שומרות - לבל לא יכנסו זרים, היו אלה: נמרים, דובים ואריות.
בבוא אנשים קרואים למלך, החרטומים בציווי פרעה - הכניעו את החיות כדי לאפשר לאותם מבקרים להיכנס פנימה לארמון.
והנה כאשר הגיעו משה ואהרון אל שער חומת הארמון ,חיות אלה נגשו והיו מלקקים את רגליהם וכאשר הגיעו משה ואהרון לשער הפנימי הבחינו בהם החרטומים ושילחו בהם שני כפרי אריות, משה הרים מיד את מטהו והכפירים נבהלו ומיד החלו גם הם ללקק את רגלי משה ואהרון, כתגובה על כך פרעה זימן את החרטומים אליו לשם בירור העניין, אך משנשבעו שלא הבחינו במשה ואהרון ואין הם יודעים כלל מי הביאם, מיד ציווה פרעה להמיתם.
כאשר נכנסו משה ואהרון ובקשו מפרעה לשחרר את עם ישראל לחירות - מתוקף ציווי ה'- ענה להם:
מי זה בכלל ה' ? וכי שלח לי מנחה כפי שנוהגים לעשות יודעי שמי? ועוד שואל ממני לבצע את פקודתו? אינני מכיר את אלוקים וגם לא אשלח את ישראל! ובסיימו להגיד את דבריו, הבחין במשה ואהרון - שקומתם כארז ועיניהם מאירות כחמה והבחין גם במטה הנפלא ביד משה. אמר להם: המתינו פה, אגש לעיין בספריי לדעת מיהו אלוקיכם?
כשחזר אמר להם: לא מצאתי את זיכרון אלוהיכם בין אלוהי כל הארצות, ענה לו משה: אתה חיפשת את אלוקי העברים בין האלוהים המתים, אבל אלוקינו הוא אלוקים חי ומולך על כל העולם! הוא הווה ,היה ויהיה לעד, נברא בטרם יציר כפיו והוא יצר את כל העולם וגם אותך! הוא נוטה שמים ויוסד ארץ קולו חוצב להבות אש, מפרק הרים משבר סלעים,...
ענה להם פרעה: דבריכם- דברי שקר!
אני הוא אדון העולם ייצרתי את עצמי ואת הנילוס יאורי! אז אסף אליו את כל חכמיו ושאלם : אם שמעו על אלוהיהם של משה ואהרון? ענו לו חכמיו:
כן, בוודאי שמענו עליו: בן חכמים הוא ובן מלכי קדם, אך פרעה אמר למשה: אינני מכיר את אלוהיכם וגם את ישראל לא אשלח! אמר אלוקים: היות ופרעה דיבר באופן זה, יבוא יום והוא יודה כי יש מציאות אלוקית ויאמר: ה' הצדיק ואני חטאתי לו, ואל משה ואל אהרון יאמר:
"קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם".
בספר "התמצית" מאת: מאיר ינאי ראיתי: "פרעה- אותיות: פה- רע. או, פרע ה'- לכן ה' הכביד את ליבו פה.
פרעה מגרש את משה.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ] אומר: על מילות משה אל פרעה: "גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לה' אֱלֹקֵינוּ".
בקשת משה מפרעה : שגם פרעה ייתן לו ולישראל זבחים ועולות, למעשה, משה מבקש מפרעה את הצאן - כדי שעם ישראל יוכלו להקריב קורבנות לה' והרי הצאן מקודש למצרים הם מכבדים אותם מאד כאלים ואליו משתעבדים בעבודה. ואילו היהודים משעבדים על ידי קרבנותיהם ובכך עובדים את ה' .
מוסיף ואומר רש"ר:
"עובד האלילים מתייחס אל כוחות הטבע שמסביבו ובתוכו כאלוה, ונכנע להם בחוסר ישע, אולם היהודי הורג בקרבנותיו את נציגי הכוחות האלה ובכך מביא את עצמו לידי הכרה ביכולתו לשלוט על כוחות הטבע אשר בתוכו" באמצעות חירותו הוא שולט על כוחות שליליים אלה - היצר הרע ומתגבר עליהם ונכנע לאלוקים האחד והיחיד הכול- יכול.
מכאן ,לעניות דעתי, נראה שמשה נגע בציפור נפשו של פרעה שהכביד את ליבו עד כדי כך, שהייתה לו עזות המצח להגיד לו:
"..לֵךְ מֵעָלָי; הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל-תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי--כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת".
משה שידע על מכת בכורות מראש מדברי ה' - והבין שהסיום של כל הסיוט עומד להסתיים בקרוב, ענה לו:
"כֵּן דִּבַּרְתָּ: לֹא-אֹסִף עוֹד, רְאוֹת פָּנֶיךָ".
לעניות דעתי, יש כאן מסר חשוב מאד לכל אדם: לשמור על לשונו ולחשוב, טרם דיבורו כנאמר:
"שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".[ משלי, כ"א, כ"ג] והרי פרעה לא ידע שמילותיו יתגשמו במהרה!
עוד נאמר:
אומרים חכמינו ז"ל: "ברית כרותה לשפתיים". כלומר שיש ברית וקשר ישיר בין המילים היוצאות מפינו, לבין כוח עליון במרומים, והמציאות.
עוד הוסיפו חז"ל: "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן", כאשר אדם מוציא מפיו דבר שלילי על עצמו ועל חייו, או כאשר הוא מדבר לשון הרע על אדם אחר, מסביר הזוהר הקדוש: השטן משתמש במילים אלו בשעת סכנה ומקטרג על האדם במילים אלה.
לסיכום, לאור האמור לעיל, מתברר כי פרעה היה בעל גאווה גדול, תחילה לא הכיר בגדולת ה'- אך המכות בסופו של דבר שברו את רוחו ולאחר מכת בכורות - הוא נכנע ואישר לישראל לצאת את ארצו, וגם אם נסוג מהחלטתו ורדף אחרי ישראל בים סוף - סופו וסוף מרעיו היה אבדון ובכך מתגלית גדולת ה'- הכול יכול,: "אין עוד מלבדו" כמו שנאמר:
"אַתָּה֙ הׇרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י ה' ה֣וּא הָאֱלֹקִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְּבַדּֽוֹ"
פרעה ומכת בכורות
שיר מאת: אהובה קליין©
ויהי בחצות הלילה במצרים
הָיְיתָה צְעָקָה גְדֹלָה לשמים
פרעה קם ממיטתו בבהלה
נס כאייל מתוך חַלְחָלָה.
בשרו נעשה חידודין חידודין
מתקשה לעכל - המכה להאמין
ליִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ
פרעה משתאה טובע בייאושו.
חיש גאוותו תרד לטמיון
נוכח המראה הזוועה והחידלון
גינוני מלכות נמוגו בשניה
פרעה תר אחר הצלה.
הערה: השיר בהשראת –פרשת בא [חומש שמות]
פרשת בא - מכת בכורות - ובזיונו של פרעה - כיצד?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו הכתוב מתאר את המכה האחרונה על מצרים –האחרונה מבין עשרת המכות והתוצאה המשמעותית – לגבי גורל עם ישראל:
תחילה באה האזהרה לפרעה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר ה': כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה ה', בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל. ח וְיָרְדוּ כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן, אֵצֵא; וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה, בָּחֳרִי-אָף". [שמות י"א, ד- ט]
בהמשך- התורה מתארת: כיצד אירעה מכה קשה זו:
"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַה' הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם: כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת. וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה', כְּדַבֶּרְכֶם. גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ: כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים".[שם י"ב, כ"ט- ל"ד]
השאלות הן:
א] מדוע אמר משה : "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" בעוד שהכתוב מציין: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה"?
ב] כיצד התנהלה מכת בכורות למעשה?
תשובות.
זמן מכת בכורות.
רבינו בחיי מסביר: משה אמר: "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" בעוד שהקב"ה אמר לו: "בחצות כפי שהתורה מעידה בזמן המעשה:
"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" ,אם כן , מדוע משה שינה את דברי הכתוב? על כך עונים רז"ל: משה חשש שמא האיצטגננים במצרים - היודעים לקרוא בכוכבים- יטעו ויאמרו על משה שהוא בַּדַּאי!
שואל רבינו בחיי על הסבר זה: ידוע כי איצטגנני פרעה וחרטומיו ,החל מן המכה השלישית - הודו על כורחם ואמרו: "אצבע אלוקים היא" הרי כל מה שאמר משה לגבי תשע המכות עד כה - הוכחו נכונים והם ראו בו שהשיב את חכמתם לאחור ולא באו לראות את פני משה.
כיצד יתכן שכעת יפקפקו בהבטחותיו ועוד שהם מבינים- כי משה עשה את כל מה שה' אמר לו לעשות? ויאמרו שהוא בַּדַּאי!?
ואם בכל זאת יגידו שמשה טועה לגבי הזמן של המכה, הגיוני שמשה יפחד מהם וישנה בגללם את דיבור ה' ויאמר להם:"כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" במקום "חצות"?
אלא, נראה להגיד -כי עד המכה השלישית היו חושבים האיצטגננים- כי כל דברי משה ומעשיו הם תוצאה של דרך חכמה ותחבולה – לא מאת אלוקים ,אלא שלו, החל מהמכה השלישית הם היו מכחישים את חכמת עצמם ומודים בנבואת משה והודו שהכול תוצאה של אצבע אלוקים והיו רואים שכל המכות באו כשהם תואמות את דברי משה והיו מסתיימות בד בבד - עם תפילותיו. שם שמים היה מתקדש על ידו בעולם, אלא שמשה חשש לפני מכת בכורות, שהיא המכה האחרונה החותמת את עשר המכות, שמא עכשיו לאחר שהאיצטגננים היו בשפל המדרגה בחוכמתם - ימצאו טעות בדבריו מה שלא מצאו בין המכות הקודמות, וכתוצאה מכך – יהיו מכחישים למפרע את כל המכות הקודמות והדבר היה גורם ששם שמים יתחלל - לפי שכל המכות הקודמות תלויות במכה העשירית.
לכן הוצרך משה לשנות את דברי ה' מהמילה "בחצות" למילה: "כחצות".
לפי המדרש: מה שנאמר בתהלים: "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ".[תהלים קי"ט, ס"ב]- הכוונה לליל מכת בכורות שנעשה משפט למצרים ומנגד צדקה להצלת ישראל.
"חיזקוני" מסביר: כי את האזהרה למכת בכורות אמר משה בעצמו לפרעה ומדעתואת המילים: "כחצות..." אלה היו דברי משה- עבד ה', הקב"ה קיים את הבטחת משה – עבדו שאמר : "כחצות הלילה"- ה' בפועל קיים את המכה בחצי הלילה -בעוד שמשה דיבר אל פרעה על הזמן "כחצות הלילה"- תבוא המכה, אבל בפועל– בשעת המעשה נאמר את הזמן המדויק: בחצות הלילה.
היות ופרעה אינו מקשיב לדברי משה - שליח ה', מחליט ה' לרדת בעצמו ולהנחית את המכה על פרעה ומצרים - בחצות הלילה .
ביצוע מכת בכורות.
רש"י מסביר את המילים:" וַיָּקָם פַּרְעֹה"- פרעה עובר ממצב של ישיבה, או שכיבה במיטתו- למצב של עמידה.
פרעה קם באמצע הלילה שלא כדרך המלכים- כלומר קודם הוא קם ורק אחר כך עבדיו לפי שרץ לבתי עבדיו לחזר אחריהם ולכל בתי מצרים ומעמיד אותם על רגליהם.
ע"פ תנחומא: " ובית שלא היה בו בכור, הייתה צווחה גדולה כבבית שהיה בו בכור, שהיה בעל הבית בכור, שנאמר:
"אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ". [תהלים פ"ט, כ"ח]-
מכילתא מסביר: כולם אמרו – הדבר לא כגזרת משה, שהרי משה אמר: "ומת כל בכור בארץ מצרים" והיו סבורים: שכל מי שיש לו ארבעה בנים, או חמישה, בנים, אין מת, אלא הבכור שבהם ,והם לא היו יודעים שנשותיהן חשודות בעריות וכולם בכורים מרווקים אחרים" [פסחא פי"ג]
"אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ.." הכוונה לדוד... והוא היה קטן בבני ישי ופירוש המילים: "בכור אתנהו מכאן - שאפשר לקרוא לגדול הבית - בכור.
רבינו בחיי אומר על הפסוק:
"וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם"- המשמעות היא: כל הבכורות מתו בין שהוא בכור איש, בין שהוא בכור אישה, והתורה מזכירה את הגדול במעלה והשפל שבעבדות הריחיים- ונענשים גם הם כדי שלא יגידו שיראתם תקפה.
מתו גם בכורות הבהמה ומדוע נענשו בעלי חיים, לפי שהם היו קדושים למצרים וכאשר הקב"ה מעניש אומה, הוא קודם נפרע מאלוהיה ורז"ל דרשו: "כשם שנפרעים מן העובדים כך נפרעים מן הנעבדים"
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי פרעה טרם עשרת המכות היה חושב עצמו אלוה ומילותיו נבעו מתוך גאווה באומרו:
"מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ". [שמות ה, ב] אך בתום עשרת המכות- מכה שנעשתה ישירות על ידי בורא עולם, פרעה נכנע- אך עם זאת- הוא הגיע לביזיון כה רב, מרוב בהלה- רץ בעצמו להזעיק את עבדיו וכל גינוני המלכות נעלמו.
על כן ראוי לומר עליו :מֵאִיגְרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא!
פרעה ועבדיו
שיר מאת: אהובה קליין©
עת יצאו משה ואהרון
עבדי פרעה זעקו חרון
פנו אל מלך מצרים
לאות מחאה הרימו ידיים.
עד מתי נספוג מכות
שוט זורע מלקות
די לנו מזה המוקש
הסר מעלינו מלכודת אש!
אין בכוחנו לשאת אבדון
ממלכה מתנפצת בביזיון
את האנשים חיש גרש
למען לא נתרסק ונתייאש!
פרעה שומע ומאזין
לזעם ההולך ומעצים
יושב בכיסא מלכותו
אלוקים מכביד ליבו.
הערה: השיר בהשראת: פרשת בא [חומש שמות].
פרשת בא - במה נחלקו פרעה ועבדיו ?
מאת: אהובה קליין .
פרשת בא פותחת בפניה ישירה של הקב"ה אל משה בדברי הכנה לקראת מכת הארבה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת - אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ. .....וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם. וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-יְהוָה--כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים; וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה". [שמות י',א-י"ב]
השאלות הן:
א] מדוע ה' הקשה את לב פרעה?
ב] "עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ"-מה כוונת עבדי פרעה ובמה נחלקו עליו?
תשובות
ה' מקשה את לב פרעה.
הקב"ה מדגיש למשה ואהרון: כי הוא מכביד את לב פרעה: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת -אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה"
על כך אומרים חכמי המסורה: את המילה: "למען" ניתן למצוא בשני מקומות בתורה: פעם אחת בפרשתנו ובפעם שנייה בפרשת :"עקב"
"וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ".[דברים י"א, ט]
ללמדנו: שכל המחנך כראוי את בניו ובנותיו- זוכה לאריכות ימים על האדמה שהבטיח הקב"ה לעם ישראל.
על פי דברי הרב אביגדור הלוי נבנצל: היו שתי מטרות להכבדת לב פרעה-כדברי ה'.
א] "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ". כפי שהרמב"ם מבהיר: הכבדת הלב של פרעה מופיעה כעונש לפרעה מפאת רשעותו כלפי בני ישראל והקשיית הלב שלו תגרום שימשיך בדרך רשעותו ובעקבות זאת ייענש - הוא וגם העם המצרי וסופם יהיה לאבדון. [הל' תשובה ו, ג, "שמונה פרקים" פ"ח]
ב] הכבדת לב פרעה כמטרה חינוכית: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה". חינוך עם ישראל לדורות באמונה בקב"ה – שאין עוד מלבדו בבריאה וכך גדולתו מתבטאת בכל המכות שהיכה את המצרים ובסופו של דבר הוציא את עם ישראל מעבדות לחירות. [רמב"ם, הל' חמץ ומצה, ז, א]
רש"ר שם את הדגש על המילה: "הִתְעַלַּלְתִּי"-לא פעולה אחת בודדת, אלא סידרה של פעולות שה' יעשה - להראות את כוחו דרך אדם המשמש לו כחומר גרידא- על ידי סדרת פעולות שהולכת ומתקדמת וזה יתבטא אצל פרעה- אשר יפעל מתוך רשעות ללא התחשבות בכבוד האדם.
דברי עבדי פרעה.
לאחר שמשה ואהרון מזהירים את פרעה שתבוא מכת הארבה, מעניינים דברי עבדי פרעה הפונים אליו באומרם: "עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם"?
בעל הטורים מסביר: כי כוונת עבדי פרעה הייתה להצביע על משה - שהוא משמש כאן כמוקש, כמו שכתוב: "זה משה האיש"
כפי שמוזכר[שמות ל"ב, א] "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ".
בדברי עבדי פרעה-המילה: "הָאֲנָשִׁים"- בגימטרייה- גדלים עם קטנים-ממש תואם את דברי משה:" בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ"[גדלים- ללא האות וו]
רבינו בחיי מסביר: על דרך הפשט- התכוונו עבדי פרעה - למשה עצמו שהוא מוקש: "שהרי על ידו היו באות המכות אשר בהם הם יוקשים"
ה"כלי יקר" מעלה השערה: כי כאשר משה יצא מעם פרעה , הוא לא יצא לגמרי מארמונו, אלא עדיין היה בתוך עבדיו ובתוך כך אמרו את דבריהם: "עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ.."- היו מצביעים על משה באצבעם , זה כנראה הגיע לאוזני פרעה , אז משה ואהרון הושבו אל פרעה ואמרו: "בנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ.." אך פרעה סירב והסכים שרק הגברים ילכו.
מעניינים דבריו של אור החיים: לדעתו, הייתה מחלוקת בין פרעה ובין עבדיו: פרעה היה סבור: שמשה מערים עליו באומרו: "יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ.." [שמות ג,י"ח]
כוונת משה לנוס ממצרים יחד עם כל עם ישראל ולהוציאם לחלוטין, אך לעומתו דעת עבדיו הייתה הפוכה, הם סברו: שמא משה באמת ובתמים משתוקק ללכת במדבר עם עמו דרך שלושה ימים - ולשוב חזרה למצרים היות ואין כביכול לאלוקים די כוח להוציאם לגמרי ממצרים, זוהי כפירה בה', לכן אמרו לפרעה:" עַד-מָתַי יִהְיֶה..."
הם הציעו לפרעה לשלח את האנשים מהטעם: "הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם"? שהרי עד כה היו כבר שבע מכות במצרים ועכשיו צפויה המכה השמינית- שהיא מכת הארבה, לכן העבדים צדדו בסברה שהאמת שאין ה' מעוניין להוציא את בני ישראל לגמרי ממצרים ,אלא שילכו דרך שלושה ימים במדבר ואז ישובו חזרה למצרים ועל זה פרעה לא השיב לעבדיו, אלא קרא למשה ואהרון ושאל מי ההולכים והם השיבו לו: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ.." פרעה הסכים שרק הגברים יצאו- כי הוא חלק על עבדיו והיה סבור שמשה ואהרון רוצים להערים עליו.
רש"ר- [הרב שמעון רפאל הירש ] שואל: כיצד יכלו עבדי פרעה להתייחס אל משה כ:"מוקש"- בזמן שהוא דיבר ביושר ובגילוי לב?
כנראה שהבעיה הייתה בשיטת- אופן המכות, אילו היה ה' מביא מכה אחת ארוכה עד שהמצרים ישברו ואז פרעה היה משלח את בני ישראל מעבדות לחירות מוקדם יותר- הדבר היה בהחלט מועיל. אך הבעיה שכל מכה- הייתה חלקית בלבד, ונפסקה- ברגע שפרעה התחנן לקיצורה -דבר שהביא למכה חדשה שנועדה לכך שכח ה' ילך ויגבר ,מנוקדת המבט המצרית, "התעללות" זו - ההפסקות בין חלקי המכות גרמו לכך שפרעה שוב ושוב - הכביד את ליבו מחדש, "הכבדת הלב" של פרעה אפשר לכנותה - אך ורק כ"מוקש".
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק, כי הקב"ה הכביד את לב פרעה- הן כדי שייענש הוא עצמו על חטאיו שחטא כלפי עם ישראל והן כדי שהדורות הבאים יחזו באותות הגדולים של בורא עולם וכך יתחנכו בהתחזקות האמונה בבורא עולם- שהוא המנהיג- הכול יכול.
משה ואלוקים.
שיר מאת: אהובה קליין©
משה ניצב בין הסלעים
לפתע מולו יחזה אלוקים
יצווהו לבוא עמו למצרים
לכבול הרוע בנחושתיים.
משה נושא עיניו לרקיע
רואה קולות ושומע
שתי אותיות זעירות
כסלע אותו מעצימות.
משה מתנתק מבדידותו
לא עוד בודד בשליחותו
מעתה אביו שבשמים
יישאהו באהבה על כפיים.
בשרו נעשה חידודים
דמו בעורקיו הומה כגלים
נשמתו חשה התעלות
נחישות לקראת המנהיגות.
הערה: השיר בהשראת פרשת בא [חומש שמות]
פרשת בא- מה הקשר בין מכות מצרים לאמונה בה' ?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו פותחת בפסוקים הבאים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי".[שמות י', א-ד]
השאלות הן:
א] מדוע לא נאמר למשה: "לך אל פרעה" אלא "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" ?
ב] מה הכוונה במילים:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, ...."?
תשובות
"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"
רבי חנוך צבי מבנדין [חתנו של ה"שפת אמת"] בספרו: "יכהן פאר" מסביר: ה' כביכול מרגיע את משה לקראת השליחות הקשה שהטיל עליו - לשכנע את פרעה לשחרר את עם ישראל -מהעבדות באופן שאומר למשה: אתה אינך לבד אני מתלווה אליך.
הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מבהיר: כי אין הקב"ה נוקט במילה: "לך אל פרעה" מהטעם: כי לעולם אין מתנתקים מהקב"ה ואין האדם יכול להתרחק מן הקב"ה שהרי כתוב: "מלוא כל הארץ כבודו" [ישעיהו ו, ג] לכן ה' אומר למשה: בוא אתי אל פרעה ואני אצטרף עליך.
ראיתי הסבר מעניין ב"ספר התמצית" של מאיר ינאי - למילה:" בֹּא" - מלשון ציווי . ה' אומר למשה: בא איתי כדי לבטל את התוקף לפרעה. מכאן ניתן ללמוד: כי הקב"ה בכבודו ובעצמו מוביל - הוא גם מביא ומוציא כמו שנאמר: "באו ימי פקודה" [הושע, ט, ז]"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח" [ישעיהו ס, א] יש כאן גם רמז למטרה הסופית: יציאה מן המיצר ולכך תמיד יש להתפלל לבורא עולם שימלא את הבקשה: "ה' ישמור צאתך ובואך" [תהלים קכ"א, ח]
עוד הסבר מעניין: " בֹּא"- אותיות: אב - אבינו מלכנו ,אב הרחמן אשר משגיח עלינו בבואנו ובצאתנו - שהרי אין האדם יכול לעבור מכשולים וקשיים ללא עזרתו ועמו אפשר לבוא לכל ההיכלות.
המילה:" :" בֹּא"- בגימטרייה 3 שהם שלוש פעמים א' ר"ת: "אהיה אשר אהיה" [דברים ג, י"ד] , כמו כן, האות א' מזכירה לנו שלושה פסוקים של הכנעה ודבקות באלוקים: "אל אלוקים אקרא" [תהלים נ"ה, י"ז] "אמרתי אלוקיי אתה" [תהלים ל"א, ט"ו] "אלי אתה אשחרך" [תהלים ס"ג, ג]
כוונת המילים:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, ...."
ישנו פירוש שלפיו : ניתן להסיק שאם היהודי יעביר שלושה דורות את העלילות שה' עשה במצרים : לא תיפסק האמונה בה' כולל ידיעת התורה ומצוותיה. רעיון זה אנו לומדים מרבי יוחנן האומר: "כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם"[ בבא מציעא פ"ה, ע"א] שנאמר : "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" [קהלת ד' י"ב] כך נוצר הקשר בין תחילת הפסוק לסופו:" "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" למילים שבסוף:" וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה' ".
חכמי המסורה אומרים: כי בשני מקומות בתורה מוצאים את המילה: "ולמען" בתחילת פרשה זו כתוב:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" ,ובפרשת "עקב" כתוב: "ולמען תאריכו ימים על האדמה" [דברים י"א, ט] מכאן לומדים- כי כל המחנך את ילדיו כראוי -זוכה לאריכות ימים על פני האדמה כפי שהבטיח ה' לעם ישראל.
רבינו בחיי שם את הדגש על המילים:" הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" ומסביר: על דרך הפשט - יש לספר שה' עשה בפרעה ועמו נקמות גדולות- כפי שכתוב בתהלים: "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"
מתוך המוסר הזה שה' נתן במצרים - ישראל וגם אומות העולם ידעו את גדולתו של ה' וילמדו גם את המוסר.
כמו שמוזכר בעניין הפלישתים שעיכבו ארון הברית אצלם [שמואל-א, ו, ו] שם נאמר:" "וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת-לְבַבְכֶם, כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת-לִבָּם: הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם, וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ.."
ועוד פירוש של רבינו בחיי:" הִתְעַלַּלְתִּי"- מלשון עילה כי המעשים הנעשים בעולם הזה יקראם הכתוב בשם: "עלילות"- כמו שנאמר: "הודיעו בעמים עלילותיו" [תהלים ק"ה]
ועוד כתוב בתפילת חנה: "אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה ,גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם: כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' , ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. [שמואל-א, ב, ג]
דויד המלך אמר:" לְכוּ וּרְאוּ, מִפְעֲלוֹת אֱלֹקים; נוֹרָא עֲלִילָה, עַל-בְּנֵי אָדָם.[תהלים ס"ו, ה] וכל הפעולות נקראות עלילות - כי כולן נמשכות ונאצלות מן העילה הראשונה.
והכתוב מבאר: כי מתוך עלילותיו ונפלאותיו של ה' במצרים - הראה עצמו עילה כלומר מתוך כל מה שהקב"ה חולל במצרים - נתפרסם אלוקותו בעולם ועל כך אמר הנביא הושע: "וְאָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים, כִּימֵי מוֹעֵד".[הושע י"ב, י] כוונת הנביא שעל ידי המכות במצרים נודע שמו הגדול של ה' בקרב המצרים והגויים - שיש בכוחו של ה' לשנות את הטבע לניסים גדולים.
ועל דרך המדרש: כמו שהמצרים עוללו את הכרם של ה' [את עם ישראל] כך ה' מעולל אותם מן העולם.
רש"י מסביר את המילה: "הִתְעַלַּלְתִּי"- שחקתי.
הרמב"ן מבהיר:- "הִתְעַלַּלְתִּי"-"כי אני מצחק בו" - שאני מכביד את ליבו ועושה בו נקמות.
הרב שמשון רפאל הירש מסביר: כי כוונת המילה: "עלילה" לא פעולה בודדת אחת, אלא סידרה של פעולות, כוונת ה' להתגלות לעיני כל - על ידי סידרת פעולות ההולכת ומתקדמת- באמצעות פעולות אלה ה' מוכיח את כוחו וגבורתו לכול.
כוונת ה' במילים: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ",-שאין להסתפק לספר את כל אשר ה' חולל במצרים באופן שטחי, אלא יש לספר זאת מתוך פניה ללב השומע כדי שיקשיב לכך וייקח את הדברים לתשומת ליבו.
אור החיים מתמקד במטרה של סיפור המכות במצרים- אין המטרה נקמה בפרעה, אלא: "לחזק את האותות – שהם עיקר האמונה בלב ישראל "-כדי שהדבר ירשם ולא ישכח לנצח!
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק:
א] כאשר מנהיג הולך בדרך הרצויה לה' והוא קשוב לרצון ה'- אזי הוא זוכה לסייעתא דשמיא לאורך כל הדרך - כדברי דוד המלך: "ה' שֹׁמְרֶךָ; ה' צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ".[תהלים קכ"ה, ה]
ב] לאור כל מה שה' עולל למצרים ולפרעה בראשם -ניתן ללמוד וללמד את הדורות הבאים- שיעור באמונה-כי הקב"ה באמצעות הניסים הגדולים במצרים- הוכיח את גדולתו וגבורתו –הנצחית הבלעדית על כל היקום.
ועל כן לא ייפלא, אפוא - כי עם ישראל האמין בה' ובמשה עבדו אחר אירועים אלה, כפי שנאמר: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" [שמות י"ד, ל"א]
ועל כן, אנו מזכירים את יציאת מצרים יום יום בתפילה. מי ייתן ודברי הנביא מיכה יתגשמו במהרה: "כִּימֵי צֵאתְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ, נִפְלָאוֹת".[מיכה ז, ט"ו] אמן ואמן.
פרשת בֹּא- בּוֹאה של הגאולה-כיצד ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן ציון]
פרשה זו מתארת את תחילת גאולת עם ישראל ,הדבר הפלאי הוא: שדווקא מתוך החושך יוצאת הגאולה המיוחלת לדרך.
"ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כיסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה: ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל- מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת: ויקרא למשה ולאהרון לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם וגם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם: גם- צאנכם גם- בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי:[שמות י"ב ,כ"ט-ל"א]
השאלות הן:
א] מה היה טיבו של ליל מכת בכורות?
ב] באיזה אופן פרעה חיפש את משה?
ג] כיצד התרחשה הגאולה?
ליל מכת בכורות.
אור החיים מסביר: כי אותו לילה - ליל מכת בכורות במצרים- היה לילה מיוחד הוא האיר בבהירות כמו אור יום והדבר רמוז בפסוק: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" [שם י"ג, ח] השאלה היא: האם אור זה האיר לטובים ולרעים גם יחד?
והתשובה היא : כשקם פרעה בחצי הלילה , ה' מנע ממנו את האור והוא היה שרוי בחשכה.
הרמב"ן מביא את דברי הגמרא [מסכת ברכות, ט]: הגאולה התרחשה בלילה שנאמר: "הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה, אך היציאה ממש התרחשה ביום, שנאמר: "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים"
פרעה קורא למשה ואהרון.
רש"י מבאר: כי פרעה היה מחזר על פתחי העיר וצועק: היכן משה נמצא? היכן אהרון נמצא?
רש"י מסתמך בדבריו על מכילתא: "מגיד שהיה פרעה מחזר ושואל בכל ארץ מצרים: היכן משה שרוי? היכן אהרון שרוי?[פסחא פ' י"ג ]
ועל פי מדרש חז"ל: מסופר רעיון זה לפרטיו: היה פרעה מחזר על פתחיהם של בתי עבדיו, אוסף אותם אתו והולך בלילה בשווקים וקורא: היכן משה, היכן גר כעת?
כתגובה- ילדי ישראל היו לועגים לו ושואלים: פרעה לאן פניך מועדות? היה עונה להם כי את משה הוא מחפש והם היו ממשיכים ללעוג לו וכל פעם מצביעים על מקום אחר, כאשר סוף, סוף פרעה ראה את משה: אמר לו : קומו צאו מתוך עמי" [שמות י"ב, ל"א]
ענה לו משה: האם אנחנו נחשבים לגנבים שנצא דווקא בלילה?
ה' ציווה עלינו: "לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" [שם י"ב, כ"ב]
עלינו לצאת ביד רמה לנגד עיניהם של תושבי מצרים.
אור החיים מבאר כי מהמילה :"לילה" – המופיעה פעמיים –ניתן ללמוד- כי פרעה חשש כאשר קרא למשה ,שמשה לא יצא לקראתו מחשש הגזירה: שאמר לו בפעם האחרונה: "לך מעלי הישמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות ויאמר משה כן דיברת לא –אוסיף עוד ראות פניך"[שם י, כ"ח-כ"ט]
פרעה רצה שמשה לא יחשוש שגזירה זו תתקיים -לכן הלך לחפשו בלילה שהרי בגזירה נאמר: "ביום" ועוד מהטעם שבלילה משה לא יכול לראות את פני פרעה וממילא הגזירה שנועדה אך ורק למשך היום-"אל תוסף ראות פני" אינה פועלת בשעות הלילה-כי בחשכה לא ניתן לראות איש את רעהו.
אור החיים מוסיף: כי מהמילים: "קומו צאו" ניתן ללמוד שמשה ואהרון לא רצו לבוא אל פרעה-לכן פרעה קרא למשה ואהרון לקום- מפני שחשב שאינם חפצים להתעורר ולבוא אליו לפיכך אמר: כי קריאתו זו למשה ואהרון תגרום הנאה, שהרי יבשר להם לצאת מתוך עמו אל גאולתם. הטעם שמשה ואהרון לא הלכו אל פרעה בלילה –לפי שה' ציווה: "לא תצאו איש מפתח ביתו..."
גאולת ישראל במצרים.
פרעה אומר למשה ואהרון: "קומו צאו מתוך עמי. גם אתם וגם בני ישראל.."
לפי דברי רשי: הרי שפרעה בתום המכה העשירית נכנע והוא אומר: שכולם רשאים לצאת: הגברים כולל הטף יוכלו לקחת איתם את צאנם ובקרם- הקערה נהפכה על פיה, כעת פרעה היה מוכן שהיציאה ממצרים תיערך כרצון משה ולא כרצונו שלו, כפי שהיה בהתחלה.
רש"י מבסס את דבריו על מכילתא: "אני אמרתי [שם י, ח]:"מי ומי ההולכים" ואתם אמרתם בנערינו וזקנינו נלך",,, אני אמרתי: "רק צאנכם ובקרכם יוצג" ואתם אמרתם [שם, כ"ו] "וגם מקננו ילך עמנו". על כך אומרים חז"ל : כי פרעה כעת נכנע והוא הביע הסכמה לכל דרישותיו של משה.
ועוד מסימני הגאולה, המופיעים בפרשה: בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב ממצרים כפי שאמר להם משה: "וה' נתן את- חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים"
רבינו בחיי מדגיש: כי התורה מנתה את מה שישראל שאלו ממצרים לפי גודל ערכם וחשיבותם : מהקטן לגדול, תחילה כלי כסף לאחר מכן, זהב ושמלות-השמלות חשובות מהזהב.
רעיון זה מזכיר את דבר ה' לאברהם: "לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"- בית האב
חשוב מארץ המולדת של אברהם.
ועוד מוסיף רבינו בחיי: כי טרם עם ישראל יצאו ממצרים ,לא אמרו: כיצד נצא למדבר ללא צידה לדרך?
ועל כך זכו לשבחים על ידי הנביא ירמיה: "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"
התורה מתארת את: הכנת קורבן הפסח ואכילתו בחיפזון., קיום פסח מצרים. וכן את הציווי לספר על הגאולה לבנים .
רבי עקיבא נותן הסבר יפה על הפסוק: "מוציא אסירים בכושרות" [תהלים ס"ח, ז ]
ה' הוציא את ישראל ממצרים - בחודש כשר,[נוח] לא בחודש תמוז , היות ובאותו זמן יש חום ושרב, לא בטבת המתאפיין בצינה, אלא בחודש ניסן שהוא נוח מאד ליציאה לפי שאינו חם מידי ואינו קר מידי, ואם נשאל מדוע לא יצאו ממצרים בחודש תשרי? שגם הוא חודש נוח מאד?
אלא שבתקופה זו עלולים לרדת גשמים ,דבר שמקשה על אלה ההולכים בדרכים, לכן ה' הוציא את בני ישראל בניסן שהוא מתאים מבחינת מזג האוויר להליכה ארוכה.
לאור האמור לעיל: ניתן לראות בברור כיצד התרחשו הניסים לעם ישראל ,בזה אחר זה ואיך נגאלו בידי ה', כאז כן עתה: מי ייתן שנזכה כולנו לראות בקרוב את הגאולה מתממשת כמו שנאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" [מיכה ז, ט"ו]
בשורת הגאולה/ שיר מאת: אהובה קליין©
כפרי המבשיל בעתו
כפרח בשיא פריחתו
כך גאולתן של ישראל
מתוך עבדות ישמעאל.
לילה בו הכוכבים מאירים
לעם למוד סבל וייסורים
הכרזה לבוא החירות
תמה חשכת הגלות.
פרעה מחזר על הפתחים
נוטש כבוד מלכים
תר אחר גדול המנהיגים
בפיו בשורת גאולים.
מורה באצבעו על היציאה
בחיפזון ללא עכבה
משה ואהרון מתבשרים
בדמעה זרעו ברינה קוצרים.
הערה: השיר בהשראת פרשת בא [חומש שמות]
